בנפול חשכה
"בנפול חשכה, בערוב שנותיי, זלגי דמעות חשכו עיני, דממת שאול וסער, עקת בני-פלצות סבבוני בשער, עשו בי פראות. כי רחוק נדוד נדדתי, הסירוני מעל אדמתי, עווני נשאתי, כרעתי תחתיו, מחץ בני עמי. האשוב לחיקה של אימי הלבנה? הישופו עיני במגדל האורה? הידרכו עוד רגלי על אדמה טהורה? יטיבני לראות, הוליכני צפון, השיבוני אחיי אל האל העליון."